Skip to content
שני צעירים ללא קסדות נוסעים יחד על קורקינט חשמלי בכביש עירוני
טכנולוגיה

קורקינטים מסוכנים מאופנועים? הסיכון שמדאיג את ישראל

אצל נפגעי קורקינטים פגיעות מוח הופיעו בשיעור גבוה פי 3.45. בדקנו מה באמת אומר המחקר ולמה הנתון חשוב במיוחד לישראל.

הקורקינט החשמלי כבר מזמן אינו צעצוע עירוני. בישראל הוא משמש לנסיעה לעבודה, לבית הספר, לתחנת הרכבת או לבית הקפה הקרוב. אבל לצד הנוחות יש גם צד מוכר פחות: ברחובות רואים שוב ושוב בני נוער בלי קסדה, שניים — ולעיתים אפילו שלושה — על משטח עמידה צר, ונוסעים שחוצים כביש כשהטלפון עדיין ביד.

מחקר בריטי חדש הוסיף לדיון נתון מדאיג: בקרב מי שאושפזו אחרי תאונות, פגיעות מוח הופיעו אצל רוכבי קורקינטים חשמליים בשיעור גבוה פי **3.45** מאשר אצל רוכבי אופנוע. זה נשמע כאילו הקורקינט הוכרז רשמית כמסוכן יותר מאופנוע. אלא שהמסקנה מורכבת יותר — ורלוונטית במיוחד לישראל.

מה החוקרים באמת מצאו

המחקר, שפורסם ב־6 באוגוסט 2026 בכתב העת *Scientific Reports*, נערך בידי קבוצת רופאים וחוקרים מבריטניה. הם ניתחו את מרשם הטראומה הלאומי של אנגליה וויילס לשנים 2020–2022: 580 נפגעי קורקינטים חשמליים, 7,027 רוכבי אופנוע ו־7,640 רוכבי אופניים.

אצל רוכבי קורקינט מבוגרים נרשמו כ־36 אירועי פגיעה מוחית לכל 100 פגיעות שתועדו. לאחר התאמה לגיל, חלקן היחסי היה גבוה פי 3.45 מזה של רוכבי אופנוע ופי 1.74 מזה של רוכבי אופניים. בקרב רוכבי הקורקינט נמצאו גם יותר פגיעות באיברים פנימיים ובכלי דם, אך פחות שברים.

הבדל עצום נוסף היה השימוש בקסדה: רק 5.9% מנפגעי הקורקינט תועדו עם קסדה, לעומת 75.7% מרוכבי האופנוע. לכן אי אפשר לייחס את כל הפער למבנה הכלי ולהתעלם מציוד מגן ומהתנהגות הרוכבים.

למה הגלגלים הקטנים משנים את אופי הנפילה

אופנוע כבד ומהיר יותר, אבל יש לו גלגלים גדולים, בסיס גלגלים ארוך ובדרך כלל גם מתלים טובים יותר. בקורקינט חשמלי הרוכב עומד גבוה וקרוב לכידון, והגלגל הקדמי הקטן עלול להיעצר בפתאומיות בבור, בשפת מדרכה, במסילת רכבת קלה או על סימון כביש רטוב.

כשהגלגל נעצר, הגוף ממשיך קדימה. התוצאה עלולה להיות הטחה מעבר לכידון, כשהראש או החזה פוגעים ראשונים. החוקרים מציגים את השילוב בין תנוחת העמידה, הגלגלים הקטנים, היעדר מתלים ושימוש נדיר בקסדה כהסבר סביר לדפוס הפגיעות — אך מדגישים שהמחקר התצפיתי אינו מוכיח סיבה יחידה.

הנתונים בישראל כבר מדאיגים

זו אינה בעיה בריטית בלבד. לפי הנתונים הסופיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2024 דיווחה המשטרה על 1,386 תאונות שבהן היו מעורבים קורקינטים חשמליים. נפגעו בהן 1,465 בני אדם, כולל הולכי רגל: 10 נהרגו, 128 נפצעו קשה ו־1,327 נפצעו קל. בשנת 2023 נרשמו 1,083 תאונות כאלה — עלייה של 28% בתוך שנה.

וזו אינה כל התמונה. עוד 696 בני אדם אושפזו לאחר תאונות קורקינט שלא דווחו למשטרה. הפער מסביר מדוע נתוני המשטרה אינם כוללים את כל הנפילות העצמיות וההתנגשויות שמסתיימות בבית החולים.

במאי 2026 דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בפערי האכיפה ודרשה להקים צוות בין־משרדי. בדיון הוצגו נתונים על זינוק של 534% במספר הנפגעים בתאונות קורקינט חשמלי לעומת 2018. זו כבר אינה תקרית עירונית נדירה, אלא משימה מערכתית לרשויות המקומיות, למשטרה, לבתי הספר ולהורים.

שני בני נוער על קורקינט הם לא רק מטרד

תלונות של תושבים על בני נוער שטסים על מדרכות ועל הכביש מופיעות שוב ושוב בשיח המקומי וברשתות החברתיות. התמונה מוכרת: אחד נוהג, השני נאחז בו או מביט בטלפון, ולפעמים שלושה מנסים להצטופף על אותו משטח. אין סקר ארצי שסופר דווקא את התלונות האלה, ולכן אסור להפוך תחושת רחוב לנתון סטטיסטי.

אבל הסכנה ממשית. נוסע נוסף משנה את מרכז הכובד, מאריך את מרחק הבלימה, מקשה על הפנייה ועלול להסתיר לרוכב את הדרך או להפריע לאחיזה בכידון. בבלימת חירום, שני אנשים אינם מקבלים שליטה כפולה — נשאר להם פחות מרחב לתגובה בטוחה.

מה קובע החוק בישראל בשנת 2026

לפי כללי הבטיחות המעודכנים של הרלב״ד, רכיבה על קורקינט חשמלי מותרת רק מגיל 16 ולאחר מעבר מבחן תיאוריה או מבחן כשירות ייעודי. קסדה עם מחזיר אור היא חובה בכל גיל ובכל דרך.

קורקינט תקני מוגבל למנוע בהספק של עד 250 ואט, שמפסיק לסייע במהירות של 25 קמ״ש. יש לרכוב בשביל אופניים, ובהיעדרו — בזהירות בכביש. הרכיבה על המדרכה אסורה, וכך גם הרכבת נוסע נוסף. במעבר חצייה רגיל יש לרדת מהכלי ולהוליך אותו.

בנוסף, בעלי הכלים חייבים לרשום את כלי התחבורה הקל ולהתקין לוחית זיהוי. כלומר, הבעיה אינה שאין חוקים; היא נמצאת בשילוב בין תשתיות חסרות, כלים שנפרצו למהירויות גבוהות, אכיפה חלקית וההרגל להתייחס לקורקינט כאל גאדג׳ט תמים.

האם נשים באמת נמצאות בסיכון גבוה יותר?

חלק נוסף במחקר הבריטי בחן 23,193 דיווחים מרצון של מפעילת השכרה אחת, לאחר יותר מ־33 מיליון נסיעות. במאגר הזה נשים דיווחו על יותר התנגשויות והסיכוי שלהן לפגיעה חמורה היה גבוה בערך פי שניים מזה של גברים.

החוקרים מזכירים את מבנה הקורקינטים, שלעתים מבוסס על מידות גוף גבריות, את גובה הכידון, הכוח הפיזי, הניסיון ובחירת המסלול. עם זאת, המחקר לא הוכיח שגובה הכידון לבדו גורם לפגיעות בקרב נשים. הנתונים התבססו על דיווח עצמי, נגעו רק לכלים שיתופיים ועלולים להיות מושפעים מהבדלים בנכונות לדווח.

איסור הוא פתרון קל; עיר בטוחה דורשת יותר

קורקינטים חשמליים נותנים מענה אמיתי לבעיית הקילומטר האחרון בישראל. הם תופסים מעט מקום, אינם פולטים עשן ברחוב ומאפשרים להגיע לתחבורה הציבורית בלי רכב פרטי. לכן יהיה שגוי להפוך כל רוכב לעבריין — בדיוק כפי שאסור להתעלם מבני נוער בלי קסדה ומרכיבה מסוכנת בין הולכי רגל.

הפתרון אינו סיסמה אחת אלא מערכת שלמה: שבילי רכיבה רציפים ומופרדים ממדרכות וממכוניות; הגבלת מהירות אפקטיבית; טיפול בכלים משופרים בניגוד לחוק; לוחיות ומצלמות שבאמת מאפשרות אכיפה; הדרכת בני נוער; אחריות של חברות ההשכרה ודרך פשוטה לדווח על מפגעים.

המחקר החדש לא הוכיח שאופנוע בטוח יותר מקורקינט בכל מצב. הוא הראה שכאשר רוכב קורקינט נפגע קשה, הראש שלו פגיע במיוחד. אפשר לקוות שישראל תדע להסדיר את הטכנולוגיה החדשה כך שנשמור על אמצעי תחבורה יעיל — בלי לקבל פגיעות ברוכבים וסיכון להולכי רגל כמחיר בלתי נמנע.